החלטה בתיק בש"פ 6951/10

1.        נגד העורר  ואחיו הוגש כתב אישום, המייחס להם עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות בצוותא, לפי סעיפים 335(א)(1), 334 ו-29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, ושל החזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) לחוק זה. לפי עובדות כתב האישום, בשעות הערב של יום 18.3.10, התרחש בעיר טייבה אירוע אלים בין העורר לבין שכנם של העורר ואחיו, חאלד קורס (להלן: המתלונן). בתגובה לאירוע זה, פצעו העורר ואחיו בצוותא את המתלונן בבטנו ובגבו, לאחר שדקרוהו באמצעות מברגים.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר ואחיו עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 8.4.10, קבע בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופט מ' קרשן) כי קיימות ראיות לכאורה להרשעתם של העורר ואחיו במיוחס להם בכתב האישום. עוד קודם לכן, ביום 28.3.10, הורה  בית המשפט לשירות המבחן לערוך בעניינם של השניים תסקיר מעצר. בתסקיר שהוגש בעניינו של העורר ביום 26.4.10, ציין שירות המבחן כי מעשיו של העורר בוצעו על רקע קנאתו לכל פגיעה במשפחתו. הגם שנערכה סולחה בין משפחתו של העורר לבין משפחת המתלונן, העריך שירות המבחן כי קיים סיכוי להישנות התנהגות בעייתית מצד העורר במידה וישוחרר לביתו, על רקע העובדה כי מדובר בסכסוך טרי בין שכנים. נוכח דברים אלה, שלל שירות המבחן חלופת מעצר בבית המשפחה, ואף נמנע מלהמליץ לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית דודו. קצין המבחן העלה את הצורך בחלופת מעצר "נפרדת, סמכותית ומציבת גבול, המרוחקת ממקום מגורי המשפחה". על רקע זה, ונוכח קביעתו כי העורר מסוכן לציבור, הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים. יצוין, כי במסגרת החלטה זו, הורה בית המשפט על שחרורו של אחיו של העורר לחלופת מעצר בבית דודו מר ברנסי ראסם, בכפוף לתנאים שונים. החלטה זו נסמכה על תסקיר שירות המבחן בעניינו, שמצא כי הדוד יוכל להפחית את הסיכון משחרורו, ועל רקע עמדתו של קצין המבחן כי בשונה מן העורר שבשל קנאתו למשפחתו עלול לנקוט באלימות, אחי העורר הינו אדם לא בשל ונגרר, שרק ניסה לגונן על אחיו.

2.        העורר הגיש ערר על החלטתו לעצרו לפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט ע' גרוסקופף) הביא את הצדדים להסכמה, שלפיה יבחן שירות המבחן פעם נוספת את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר אחרת, תוך שהוא מבהיר כי אין בהחלטתו משום הבעת דעה האם יש מקום לשחררו לחלופת מעצר. בתסקיר שהוגש לבית משפט השלום ביום 1.6.10, נבחנה חלופת מעצר בבית דודו של העורר, מר עבד  אלרחמאן סלאמה שבקלנסווה, ובפיקוח הדוד, אמו של העורר ודודתו. שירות המבחן שלל את החלופה המוצעת, לאחר שהתרשם כי הדוד אינו גורם רציני ובעל סמכות להציב לעורר גבולות, וכי לא יהיה בידי המפקחים המוצעים לקיים פיקוח אפקטיבי על העורר. על רקע תסקיר זה, שב בית משפט השלום (כב' השופט מ' קרשן) והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים.

3.        גם על החלטה זו ראה העורר לערור לפני בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ק' רגיאנו) שקיבל את הערר, והחזיר את הדיון לבית משפט השלום על מנת שיבחן חלופת מעצר נוספת באמצעות שירות המבחן, הגם שלא הביע עמדתו לגבי הערר לגופו. בתסקיר שהוגש לבית משפט השלום ביום 14.7.10, בחן שירות המבחן את חלופות המעצר השונות שהוצעו לו - בבית דודתו, בבית דודתו האחרת, או בביתו של עבד אלרחמאן סלאמה, בפיקוחן של הדודות, אך בסופו של יום חזר על המלצתו השלילית בנוגע לעורר וקבע כי הוא "זקוק לדמות סמכותית ומשמעותית בחייו, שתוכל לסייע לו בשמירה על תנאי מעצר הבית מחד, ומאידך לספק מסגרת מכילה לרגשותיו וקשייו". בתסקיר נוסף שהוגש בעניינו של העורר ביום 30.8.10, בהוראתו של בית משפט השלום, התרשם קצין המבחן כי העורר הראה הבנה ראשונית למשמעות החשדות נגדו והביע צער על התנהגותו והסתבכותו. עוד התרשם שירות המבחן מרגיעה במצבו של העורר ומרתיעה מצדו בשל מעצרו הממושך, באופן שמצמצם את הסיכון הכרוך במצבו. שירות המבחן שב ונפגש עם אמו של העורר וכן עם דודו, מר אכרם בראנסי, ועם שתיים מדודותיו, והתרשם כי בניגוד לעבר, מפקחים אלה מבינים יותר את משמעות התנהגותו הבעייתית של העורר ואת תוצאותיה וכן את תפקידם לפקח. שירות המבחן העריך כי מפקחים אלה יוכלו לספק לעורר מסגרת מכילה ומציבת גבולות, שתצמצם את הסיכון להישנות עבירות, ומשכך המליץ על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בבית דודתו, סלווה מסראווה, בעיר טייבה, בפיקוח ובכפוף לתנאים שונים. חרף כך, לאחר שהמפקחים המוצעים נחקרו בבית המשפט, שב בית משפט השלום (כב' השופט מ' קרשן) ופסק כי יש להותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים.

4.        בית המשפט סמך את החלטתו על שלושת התסקירים העוקבים מטעם שירות המבחן אשר שללו את אפשרות שחרורו של העורר לחלופה, והציגוהו כאדם אימפולסיבי הנוהג בקנאה ובאלימות כלפי כל מה שנתפס על-ידו כפגיעה במשפחתו, וכן על דבריו של שירות המבחן בשלבים קודמים כי אין לשחרר את העורר אלא לחלופה "נפרדת, סמכותית ומציבת גבול, המרוחקת ממקום מגורי המשפחה". בית המשפט הצביע על כך שבחינה קודמת שנערכה לחלופות המוצעות במסגרת התסקיר האחרון, רק חודש וחצי קודם לכן, הביאה את שירות המבחן למסקנה כי כולן חסרות. עוד תהה בית המשפט על השינוי הקיצוני בעמדת שירות המבחן. בית המשפט סבר כי לא ניתן ליתן בעורר את האמון הנדרש כדי לשחררו לחלופת מעצר, וכי גם במפקחים המוצעים אין כדי לספק חלופה שתהלום את הסיכון הכרוך בשחרור העורר ממעצר. לבסוף, קבע בית המשפט כי מעצרו של העורר אינו מפלה אותו לעומת אחיו, שכן קיימת הבחנה בין השניים, המעמידה את מידת הסיכון הנשקפת מהם באור שונה. ערר שהגיש העורר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת מ' ברנט) נדחה לאחר שנקבע כי:

"במכלול נסיבות המקרה שבפניי, העבירה שנעברה בצוותא, התסקירים השלישיים [כך במקור] לאורך כל הדרך שנערכו בעניינו של העורר, עמדתו של העורר מפי שירות המבחן, שלילת המפקחים המוצעים, השינוי הפעוט שלכאורה ערך העורר על פי התסקיר האחרון שערך שירות המבחן וכן היעדר הנימוק על-ידי שירות המבחן לשינוי הדרסטי בקביעותיו לעניין המפקחים, הנני דוחה את הערר".

           מכאן הערר שלפניי.

4.        לטענת העורר, שגה בית המשפט קמא בהחלטתו לעצרו עד תום ההליכים, חרף עברו הנקי, גילו הצעיר, הסכם הסולחה בין הצדדים ובעיקר המלצת שירות המבחן בתסקירו האחרון. עוד גורס העורר כי הוא הופלה לרעה ביחס לאחיו ששוחרר לחלופת מעצר עוד בשלב מוקדם של הליכים. לדבריו, המסוכנות המיוחסת לו אינה מסוכנות כללית, אלא מסוכנות פרטנית הנוגעת רק לסוג מסוים של אנשים, ובכך יש כדי להקהות את חחשש הגלום בשחרורו.

5.       המדינה טוענת מצדה כי במסגרת הדיונים שהתקיימו בבתי המשפט בערכאות השונות, פורטה האבחנה בין העורר לבין אחיו, שנסמכה בעיקר על ההתרשמות השונה של שירות המבחן מרמת מסוכנותו של האח. לדידה, הגם שהתסקיר הרביעי שונה מקודמיו, ספק אם מדובר בשינוי המצדיק את השחרור, בין היתר, נוכח חומרת העבירות שעל הפרק והעובדה שנמצא בעבר כי המפקחים המוצעים אינם סמכותיים דיים ואינם יכולים להציב גבולות לעורר. 

6.        לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי להיעתר לערר ולהורות על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בבית דודתו בפיקוח דודו ודודתו הנוספת, בכפוף לתנאים שיפורטו להלן. אמנם, אין חולק בדבר חומרתם של המעשים המיוחסים לעורר, שבוצעו באלימות קשה, המקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית. ואולם, את מסוכנותו של העורר ואת הצורך להגן על שלום הציבור יש לאזן אל מול זכותו של העורר לחירות, ולבחור באמצעי שפגיעתו בחירות העורר הינה מינימאלית, כל עוד יש בה כדי לממש את המטרות שביסוד המעצר (ראו למשל בש"פ 6393/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.9.10)). תסקיר שירות המבחן האחרון שניתן בעניינו של העורר מצא כי יש בחלופה שהוצעה כדי ליתן מענה לחשש הנובע ממנו ולאיין את מסוכנותו בצורה סבירה. אכן, תסקיר זה בא לאחר שלושה תסקירים קודמים שהביעו עמדה שונה, חלקם תוך התייחסות לאותם מפקחים שהוצעו בגדר החלופה הנוכחית. עם זאת, אין לשלול את אבחנת שירות המבחן - אשר מפקחיו הם אנשים בעלי ניסיון ומיומנות - שלפיה חלוף זמן מאחורי סורג ובריח, הביא לתמורה מסוימת אצל העורר, וכמוהו גם אצל המפקחים, באופן שהעורר מגלה הבנה ראשונית למשמעות החשדות נגדו, במידה המצמצמת להערכת השירות, את הסיכון הנשקף ממנו. עובדה זו, כמו גם עברו הנקי של העורר וגילו הצעיר, היא בעלת משקל ניכר (בש"פ 3830/09 ידאעי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.5.09)). לכך מצטרפת גם עובדת שחרורו של אחי העורר לחלופת מעצר. שירות המבחן עמד אמנם על ההבדלים בין שני האחים, תגובותיהם והתנהגותם, והבדלים אלה עשויים היו לספק הצדקה להחלת דין שונה לגביהם בשאלת המעצר בשלבים קודמים. אולם, כפי שמראה התסקיר האחרון, פרק הזמן הממושך שבילה העורר במעצר, הקהה מעוצמת ההבחנה הראשונית בין השניים, ועימו מן ההצדקה הקיימת שלא לגזור ביניהם גזירה שווה (השוו: בש"פ 9362/09 חסן נ' מדינת ישראל, סעיף 10 (לא פורסם, 30.11.09)). לכך מצטרפת הערכתו העדכנית של שירות המבחן בהתייחס לתמורה שחלה בהבנת המפקחים, וכפועל יוצא בהערכת השירות באשר להתאמתם. נוכח כל אלה, ולאחר איזון בין השיקולים השונים, מצאתי כי יש לקבל את הערר, לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולהורות על שחרור העורר לחלופת מעצר, בהתאם להמלצת שירות המבחן,  בתנאים הבאים:

א.   מעצר בית מלא בבית הדודה, גב' סלווה מסראווה, ברחוב 24 בעיר טייבה.

ב.    בכל עת שהעורר יהיה במעצר הבית, יפקחו על תנועותיו אחד מבין אלה: דודתו גב' סלווה מסראווה, דודתו האחרת גב' סולפה בראנסי  או דודו, מר אכרם בראנסי.

ג.    העורר ייאזק באיזוק אלקטרוני.

ד.    לצורך הבטחת תנאי השחרור, יפקיד העורר סך של 7000 ש"ח, ויחתום על התחייבות עצמית בסך 10,000 ש"ח. כל אחד מהמפקחים, יחתום על ערבות צד ג' בסך 10,000 ש"ח.

ה.   בהתאם להמלצת שירות המבחן בתסקירו האחרון, העורר יועמד בפיקוח מעצר מטעם השירות למשך שישה חודשים.

      לא יעמוד העורר בתנאי השחרור - ייעצר ויובא בפני שופט תורן בתוך 24 שעות.

           ניתנה היום, כ"ח בתשרי התשע"א (6.10.10).